פסק-דין בתיק ת"ק 010401/01

1.         בפני תביעה לנזקי רכוש שארעו לקטנוע של התובע בעקבות תאונת דרכים  מיום 19.4.00 בשעה 12:00, בכביש שירות המקביל לשדרות קוגל בחולון (להלן: "התאונה").

התובע  טוען כי מדובר בכביש דו-סטרי, והוא נסע בו מכיוון דרום לצפון. התובע טען כי התובעת ביצעה פניית פרסה פתאומית בכביש, ללא כל התראה וסימן מוקדם, התפרצה לנתיב הנסיעה שלו וגרמה לפגיעה בקטנוע. התובע צירף לתביעתו חוות דעת שמאי המפרטת נזק בסך 3,000 ש"ח. התובע דרש סכום זה בתוספת שכ"ט השמאי  בסך 427 ש"ח.

2.         הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי יצאה מחניה ולמרות שלא הרגישה כל מכה, טען התובע כי נגרם לו נזק במפגש עמה, וכי נשבר לו הפנס הקדמי.

            הנתבעת טענה כי דוח השמאי מראה כי הקטנוע נבדק על ידי השמאי כשנה וחודשיים לאחר התאונה, דבר המנתק את הקשר הסבתי לתאונה.

3.         במקביל להליך האזרחי, הוגש כנגד הנתבעת כתב אישום על ידי מדינת ישראל. כתב האישום המקורי  כלל עבירות של פניית פרסה בחוסר זהירות ונהיגה בחוסר זהירות.

4.         בתיק זה ניתן פס"ד ביום 20.12.01 בשל העד התייצבות הנתבעת. פס"ד זה, אשר כלל חיוב בסך של 350 ש"ח הוצאות, בוטל לבקשת הנתבעת.

לאחר מכן נדחה הדיון לבקשת הצדדים, וביום 14.5.03 נקבע דיון אליו לא התייצב התובע, ולפיכך נמחקה התביעה אגב חיוב התובע בהוצאות בסך של 300 ש"ח . גם פס"ד זה בוטל לבקשת התובע.

לאחר מכן, שוב הוגשו בקשות דחיה על ידי הצדדים, בין השאר מהנימוק שתיק התעבורה  טרם הסתיים, והתיק נקבע לדיון בפני ליום 16.12.03.

5.         ביום 16.9.03 ניתנה הכרעת הדין וגזר הדין בהליך הפלילי. הנתבעת הורשעה על פי הסדר טיעון. כתב האישום תוקן ושונו סעיפי האישום, ולאור הודאתה של הנתבעת, היא הורשעה בעבירות המתוקנות שיוחסו לה.

            יצויין כי לא הוצג בפני בית משפט זה כתב האישום המתוקן  ואין בפני ידיעה בגין אלו עבירות הורשעה הנתבעת.

6.         בטיעונים לעונש בהליך הפלילי טען ב"כ הנתבעת כי היא אכן יצאה בחניה בנסיון לבצע פניית פרסה, אולם היא ביצעה זאת בזהירות וכי דווקא התובע הוא זה שהגיע מולה במהירות גבוהה, נבהל, בלם והחליק ואין לו אלא להלין על עצמו.

            בגזר הדין צויין כי מכיוון שתוצאות התאונה אינן קשות וקיימת רשלנות תורמת של הנהג המעורב (הוא התובע), הוטל עליה עונש קל הכולל קנס בסך 500 ש"ח ופסילת רשיון לחודש, על תנאי למשך שנה.

7.         ביום 16.12.03 התייצבו בפני התובע והנתבעת. התובע העיד כי מהירות נסיעתו הייתה איטית, בסביבות 10-15 קמ"ש. התובע העיד כי הנתבעת פגעה בו מקדימה והפילה אותו וכי נגרמו לו נזקים בגוף. התובע טען כי לאחר התאונה השבית את האופנוע והוא עמד במוסך. התובע טען כי לאופנוע לא היו תאונות אחרות וכי הוא לא היה כלל על הכביש - מכיוון שהרשיון לא חודש.

            התובע טען כי לא העיד בתיק הפלילי ואין לו מושג מדוע נרשם בגזר הדין שיש לו רשלנות תורמת לתאונה.

8.         הנתבעת העידה כי ביקשה לצאת מחניה וביצעה תמרונים  ושכבר הייתה בזווית יציאה, קרתה התאונה. הנתבעת העידה כי אצלה לא נגרם נזק לרכב  וכי לא ראתה זכוכית על הכביש.  בעת הדיון הציגה הנתבעת את עותק ההודעה שלה לחברת הביטוח (נ/1), שם מצויין כי לרכבה לא נגרם נזק, ולדעתה גם לרכבו של התובע לא נגרם נזק. כמו כן צירפה הנתבעת את אישור התובעת שרק ביום 6/01 שולם רשיון הרכב של הקטנוע וכי  הוא היה 9 חודשים ללא רשיון.

            הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה הן בשל הרשלנות התורמת של התובע לאירועים והן בשל העובדה שדוח השמאי נעשה כשנה וחודשיים לאחר האירועים, דבר המנתק לטענתה את הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק.

            דיון והכרעה

9.         לפי סעיף 42א לפקודת הראיות, פסק דין בהליך הפלילי ישמש כראיה בהליך האזרחי.

            לא הובא  בפני כתב האישום המתוקן מכוחו הורשעה הנתבעת, אולם אין ספק כי בית המשפט לתעבורה מצא כי דרך נהיגתה לא הייתה נקיה מרבב ולכן היא אחראית לתאונה, במידה זו או אחרת.